מפת התקשורת בישראל השתנתה מן הקצה אל הקצה בעשרים השנים האחרונות.

במסגרת זו, הפכה מדינת ישראל ממצב בו קיים ערוץ ממלכתי אחד בלבד, למצב של ריבוי ערוצים. כך עלה לאוויר הערוץ המסחרי הראשון (ערוץ 2), ולאחריו הכבלים והלווין והערוץ המסחרי השני (ערוץ 10). בנוסף, ערים אנו לכניסתם של תחומי התקשורת ההמונית בזכות הגידול המשמעותי בשימוש באינטנרט בכלל וברשתות החברתיות בפרט.

פעילותם של גופי השידור מוסדרת בחקיקה ראשית (חוק רשות השידור, חוק הרשות השנייה, חוק הבזק), ובאמצעות מועצות המפקחות על הגורם המשדר (מליאת רשות השידור, מועצת הרשות השניה ומועצת הכבלים והלווין).

אנו עדים לבעיות מיוחדות שהתעוררו בין השאר כתוצאה מהגידול הפתאומי במספר הגופים המשדרים. כך יש מי שטוען שהעלאתו של הערוץ המסחרי השני (ערוץ 10), שעלה בין השאר במטרה לייצר תחרות בשוק מונופוליסטי, הביאה למשבר בענף כולו, זאת כתוצאה מהשענותו על פרסומות העושות שימוש במשאב המוגבל של כ-5 מיליון צופים.

שינויים אלה מצריכים עדכונים בחקיקת הכנסת, ובכללים הרגולטוריים המוכתבים על ידי המועצות השונות.

עו"ד ולנר, מי ששימש במשך שנים, היועץ של איגודי הבמאים והתסריטאים בישראל, בתחום קידום היצירה המקורית, היה שוטף לתהליכים האמורים, במסגרת דיונים במשרדי הממשלה וועדות הכנסת השונות.