א 031750/06 10 יולי 2008
בית משפט השלום בת"א
בפני: 1. כב' השופטת רחל עורקבי
תובעים: 1. לורנצי נכסים בע"מ
-נגד-
נתבעים: 1. שחר שמעון
ב"כ תובעים : 1. עו"ד אמיר אלטשולר
ב"כ נתבעים: 1. עו"ד בילט
תקציר "פסקדין"
התנאים לפינוי שוכר גם כשאין הסכמה ברורה על תקופת דמי השכירות
מהו מעמדו של הנתבע? האם הוא שוכר של הנכס או בר-רשות?
איזו משמעות יש לכך שתקופת השכירות הוארכה מפעם לפעם, אך ללא מועד לסיומה?
האם הנתבע זכאי לקבל פיצוי בגין השקעותיו בנכס בסכום של 440,000 ₪, כתנאי לפינויו מהנכס?
האם על הנתבע לפנות את הנכס?
סוף תקציר
פסק דין
בפניי תביעה לפינוי נכס, המצוי ברחוב הירקון 8 ברמת גן, והידוע כתת חלקה 1, חלקה 628 בגוש 6207, מרתף בשטח של 14.70 מ"ר, תת חלקה 2, חלקה 628 בגוש 6207, מרתף בשטח של 14.70 מ"ר, ותת חלקה 3, חלקה 628 בגוש 6207, קומת ביניים בשטח של 276.10 מ"ר, לרבות שש חניות, (להלן: "הנכס").
מטעם התובעת העידו מנהל התובעת וכן רו"ח מטעמו. וב"כ התובעת ויתר על חקירת הנתבע על תצהירו.
באי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב ופסק דיני זה ניתן לאחר קבלת הסיכומים.
טענות התובעת:
התובעת טענה, כי ביום 27.4.92 נחתם הסכם שכירות אשר הוארך מפעם לפעם, בעל פה.
לטענת התובעת הנתבע הפר את הסכם השכירות בכך, שאינו משלם את דמי השכירות המוסכמים בשיעור של 4,000 $ לכל חודש והקטין על דעת עצמו את דמי השכירות לסכום של 2,000 $. בכל שביצע שינויים בנכס בלא לקבל כל הסכמה, בכך שלא טרח לבצע ביטוח כנדרש על פי הסכם השכירות ובכך שלא מאפשר לתובעת או מי מטעמה להיכנס לנכס.
התובעת טוענת, כי משהנתבע הינו שוכר קמה לה הזכות לסיים את תקופת השכירות.
ביחס לטענות הנתבע, טוענת התובעת, כי גם ללא חקירת הנתבע, אין בתצהירו כפי שהוגשה מאומה, משום שבתצהירו אין כל הוכחה לביצוע ההשקעות הנטענות על ידו, ולא צורפה ולו אסמכתא אחת להוכחת הטענה, כי הנתבע השקיע בנכס הסכומים הנתבעים על ידו.
לפיכך, עותרת התובעת להורות על פינויו של הנתבע.
טענות הנתבע:
הנתבע מאשר בסיכומים מטעמו, כי אכן שכר את הנכס, על פי הסכם שכירות מיום 27.4.92 וכי תקופת האופציה על פי הסכם השכירות הסתיימה ביום 30.4.97.
עוד מאשר, כי מאז ועד היום מחזיק בנכס.
בסיכומיו מעלה טענה חדשה, שלא התרתי הגשתה, על פיה הוא בר רשות בנכס.
למעשה הנתבע טוען, כי לאחר שהסתיימה תקופת השכירות על פי הסכם השכירות, הפך באחת ממעמד של שוכר למעמד של בר רשות.
הנתבע טוען כי הוא זכאי לקבל פיצוי בגין השקעותיו בנכס בסכום של 440,000 ₪, כתנאי לפינויו מהנכס.
דיון:
בפניי תביעה לפינוי הנתבע.
השאלה הראשונה הינה מעמדו של הנתבע.
בעניין זה, הנתבע בעצמו בתצהיר טען כי הינו שוכר, וכי שכר את הנכס, ראה סעיפים 1, 3, 6, 11, ועוד ועוד, סעיפים בהם הנתבע בעצמו מתייחס אל מערכת הקשרים בינו לבין התובעת כאל מערכת יחסים שבין שוכר ומשכירה וטוען בעצמו כי הוא שוכר של הנכס.
ב"כ הנתבע עתר להורות על תיקון כתב ההגנה והוספת טענה בדבר היותו של הנתבע בר רשות, טענה העומדת בסתירה לאמור בתצהירו של הנתבע. לא נעתרתי לבקשה זו.
ב"כ הנתבע פשוט התעלם מהחלטת ביהמ"ש אשר דחתה את הבקשה לתיקון כתב ההגנה מטעם הנתבע, והוספת טענה כי הנתבע הינו בר רשות אשר יש להורות על פינויו בתמורה לתשלום פיצויים ופירט בסיכומיו את הטענות, למרות שלא הותר הדבר ובעיקר למרות שלא הובאה כל ראייה כלשהי, גם אם אתייחס לתצהירו של הנתבע, המתוקן כאל ראייה.
בענייננו, הנתבע הינו שוכר כפי הודאתו והאמור בתצהירו, וכפי העולה מזיכרון הדברים שבין הצדדים, נספח 2 לתצהירו של הנתבע.
כאמור, אין מחלוקת כי תקופת השכירות שעל פי זיכרון הדברים, הסתיימה.
אין למעשה מחלוקת, כי תקופת השכירות הוארכה מפעם לפעם, אך ללא מועד לסיומה.
סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, קובע כי:
"סיום השכירות
(א) לא הוסכם על תקופת השכירות, או שהצדדים המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה בלי לקבוע תקופה חדשה, רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני.
(ב)ניתנה הודעה כאמור בסעיף קטן (א), תסתיים השכירות –
(1) כשנקבעו דמי השכירות בסכום מסוים לתקופות קצובות – בתום התקופה המתחילה בסמוך לאחר מתן ההודעה, או כעבור שלושה חדשים לאחר מתן ההודעה, הכול לפי המועד הקצר יותר;
(2) בכל מקרה אחר – במועד שנקבע לכך בהודעה, ואם מועד זה היה בלתי סביר – תוך זמן סביר לאחר מתן ההודעה."
בענייננו, גם אם מתקבל תצהירו של הנתבע במלואו, הרי משהצדדים לא הסכימו על תקופת שכירות, הרי התובעת זכאית להודיע כי ברצונה לסיים את תקופת השכירות, ולעתור לפינויו של הנתבע.
לטענת הנתבע, בסיכומי ב"כ הנתבע, התובעת מבקשת למעשה כי הנתבע ירכוש את הנכס בסכומי עתק, ולכן הוגשה תביעה זו כלחץ כלכלי. אלא שגם אם הדברים נכונים, לא ברור כיצד מו"מ לרכישת הנכס על ידי הנתבע, מהווה טעם לאי פינויו, וכפיית הסכם שכירות שהסתיים על התובעת? אין ממש בטענה זו.
לטענת הנתבע טענות התובעת לעניין אי קבלת דמי שכירות אינן נכונות, והוא מעלה טענות שונות באשר ליושרו, מוסריותו של מנהל התובעת.
הנתבע אינו משלם דמי שכירות ועותר לקזז סכומים שהשקיע, אלא שהנתבע לא הצליח להרים את הנטל להוכיח את השקעותיו גם ללא חקירתו.
העובדה שדברים מסוימים מועלים בתצהיר אינם מהווים הוכחה דייה לנכונותם, גם אם הנתבע לא נחקר, שכן הנתבע לא נחקר במכוון, משום שבתצהירו אין כלום.
העובדה שהנתבע מפריח סכומים, בלא שיש פירוט, מתי הוצאו, לאיזה מטרה, באיזה נסיבות, היכן הקבלות, הצגת מסמכים שבוודאי יש בידיו, שהרי מנהל עסק במקום, ולו אכן השקיע 400,000 ₪ היה הדבר מוצא ביטויו במסמך, העדרם של מסמכים המוכיחים את התשלומים אומרת דרשני ומצביעה על כישלונו של הנתבע להוכיח את גרסתו.
יותר מכך, נניח שהנתבע לא שמר קבלות, נניח לטובתו כי הוא מנהל עסק מסוג כזה, שאין בו רישומים, במדובר בעסק של מועדון, הרי הנתבע יכול היה להמציא חוות דעת שמאי שתפרט את שוויים של ההשקעות שנטען, כי ביצע במקום להעלות בתצהירו סכומים שאינם מבוססים ואינם מפורטים ומועלים כסכומים עגולים, כיד הדמיון הטובה על הנתבע.
הטענה נדחית.
הטענה בדבר הפחתה של דמי השכירות;
ביחס לטענה זו צורף מכתבו של הנתבע ממנו לכאורה עולה כי דמי השכירות שישולמו יעמדו על סך של 750 דולר.
אבל המכתב אינו מפרט את שנטען על ידי הנתבע בסעיף 11 לתצהירו, ומניין שאב הנתבע את האמור בו רק לנתבע הפתרונים.
אני דוחה את טענות הנתבע לעניין דמי השכירות. המדובר בטענות סרק שאין להם כל אסמכתא וכל אחיזה שהיא.
בפני תיק שבו מדובר בנתבע המחזיק ברכושה של התובעת, ואינו מפנה את הנכס, למרות שמתבקש לעשות כן, למרות שאין בידיו כל הסכם שכירות המתיר לו להמשיך ולהחזיק בנכס, ומעלה טענות סרק, בניסיונו להמשיך ולהחזיק בנכס לא לו.
אינני נדרשת לשאלה, מה היו דמי השכירות בתקופות השונות, אין בפני תביעה לתשלום דמי שכירות, אולם ברי כי הנתבע אינו יכול להחליט מה יהיו דמי השכירות ולקבוע את דמי השכירות לתובעת, שהינה בעלת הנכס.
משנדרש הנתבע לפנות את הנכס במכתבים שצורפו לתצהירו של מנהל התובעת, הרי ככל שהצדדים אינם מצליחים להגיע לכלל הסכמה בדבר דמי השכירות והמשך החזקה בנכס, על הנתבע לפנותו.
לפיכך, לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי דין התביעה להתקבל, על הנתבע לפנות את הנכס.
על מנת לאפשר לו להתארגן ובהתחשב במועד הגשת התביעה, מועד משלוח מכתבי ההתראה, למול התקופה שבה מחזיק הנתבע בנכס, אני קובעת כי הפינוי יבוצע לא לפני 1.11.08.
הנתבע ישא בתשלום הוצאות הדיון בסכום של 15,000 ₪ + מע"מ.
מזכירות תשלח פסק דיני לצדדים.
ניתנה היום, ז' בתמוז, תשס"ח (10 ביולי 2008), בהעדר הצדדים.
רחל ערקובי, שופטת