לחץ כאן לקריאת פסק הדין בעע"מ 816/23 עיריית פתח תקווה נ' אנטרפוניט מערכות 2004 בע"מ
העיריות יחויבו להשיב עשרות מיליוני ₪ לציבור בשל גביית ריבית אסורה
ביהמ"ש העליון (ר' רונן, ד' מינץ, י' עמית) קיבל את ערעור התובעים הייצוגיים כנגד העיריות פתח-תקוה, רחובות ונס-ציונה, וקבע כי חישוב ההשבה לציבור אותו פסק ביהמ"ש לעניינים מינהליים (מ' נדב), הינו שגוי, וסכומי ההשבה להם זכאי ציבור הנישומים הינם גבוהים בסדר גודל ביחס לפסיקת ביהמ"ש המנהלי.
ערעור התובעים, אשר יוצגו ע"י עו"ד אייל ראובן ולנר, התבסס על פסיקת ביהמ"ש המנהלי אשר קיבל את תביעת התובעים וקבע כי שיטת חישוב ריבית הפיגורים, בשיטה של ריבית דריבית, אסורה על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה)- התש"ם-1980, המתיר אך ריבית צמודה. ואולם, ביהמ"ש המנהלי קבע כי יש להשיב רק את הריבית האסורה שנצברה כנגד התקופה הרלוונטית להשבה, שבמקרה של תובענה ייצוגית נגד רשות עומדת על שנתיים לפני מועד הגשת התביעה (בניגוד ל-7 שנים במקרה של גוף אזרחי).
כך למשל, במקרה של תביעה ייצוגית שהוגשה בסוף שנת 2010, באם חוב ארנונה לא שולם בין השנים 2000 ל-2010, ונגבה לבסוף ע"י העירייה ב-2010 בתוספת ריבית פיגורים אסורה של 1,000 ₪, קבע ביהמ"ש המנהלי כי רק החלק שנצבר כנגד השנים 2009-2010 הינו רלוונטי להשבה. חלק זה יעמוד בהערכה כללית, ולשם הדוגמא, רק על כ-300 ₪. 700 ₪ הנותרים שנגבו ע"י העירייה שלא כחוק, לא יושבו לציבור, אף שנגבו בתוך התקופה הרלוונטית להשבה. ע"פ עמדת התובעים הייצוגיים, סכומי ההשבה אשר נקבעו, כ-15 מיליון ₪ לשלוש העיריות, נמוכים משמעותית ומהווים ע"פ הערכתם אך שליש מגביית היתר האמתית.
ביהמ"ש העליון, קיבל כאמור את טענות התובעים וקבע כי עילת התביעה בתביעת השבה כנגד רשות הינה הגביה, ולא מועד הצבירה. באם הגביה הבלתי חוקית התבצעה במסגרת התקופה הרלוונטית להשבה הרי שיש להשיבה במלואה. בהתאם, הורה ביהמ"ש העליון על ביצוע חישוב מתוקן, העתיד להיות גבוה באופן משמעותי מכפי שנפסק בראשונה.