בית משפט המחוזי בתל אביב – יפו
בפני: כב' השופטת הדסה אסיף
מבקשים:
- דניאל זרחיה
- סטוצ'י מציאון אופנה (2005) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שחר ולנר ועוה"ד יוחנן גלר
-נגד-
משיבים:
מ. אהובי בע"מ
תמצית ההחלטה:
חברה חויבה להפקיד עירבון בסך 75 אלף ש"ח.
לחץ לכאן להורדת קובץ ההחלטה המקורי
החלטה
1. בפני בקשה של הנתבעים, לחייב את התובעת להפקיד ערובה להוצאותיהם.
2. התובעת היא חברה בע"מ ועל פי הנטען בתביעה היא שכרה מהנתבעת כ- 400 מ"ר במבנה מסחרי. את הנכס שכרה התובעת, לטענתה, על מנת להקים בו בית קפה ומפעל ייצור שישמש את רשת בתי הקפה שהיא מפעילה בשם "פיס אוף קייק".
3. בכתב התביעה טענה התובעת כי תקופת השכירות החלה ביום 13.5.15 , וכי בשנת 2019 , במהלך תקופת השכירות, החלו הנתבעים לבצע במבנה ובסביבתו עבודות בינוי במטרה להרחיב ולשדרג את המרכז המסחרי שבו הנכס, והכל מבלי שהתריעו על כך מראש. לטענת התובעת, הנתבעים הציגו מצג כאילו מדובר בעבודות שיתבצעו תוך זמן קצר, בעוד שבפועל נמשכו העבודות זמן רב וגרמו לתובעת לנזקים רבים.
4. עוד טענה התובעת בכתב התביעה שהנתבעים גם הערימו בחוסר תום לב קשיים כאשר ניסתה למצוא שוכר חלופי ולהקטין בדרך זו את הנזקים שנגרמו לה בשל העבודות שביצעו הנתבעים.
5. בסופו של דבר, כך לטענת התובעת, בשנת 2021 היא נאלצה לעזוב את המושכר, טרם תום תקופת השכירות המלאה על פי ההסכם.
6. לטענת התובעת, בשל התנהלות הנתבעים נגרמו לה נזקים שאותם היא מעריכה בסכום של כ 4.5 מיליון ₪. את התביעה העמידה התובעת על סכום של 2,753,162 ₪, לטענתה משיקולי אגרה.
7. הנתבעים הגישו כתב הגנה, וכן את הבקשה שבפני, בה הם מבקשים לחייב את התובעת בהפקדת ערובה שתבטיח את הוצאותיהם.
המסגרת המשפטית
8. סמכות בית המשפט להורות לתובע על הפקדת ערובה מקורה בתקנה 157 (א) לתקנות סדר 10 הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 . תקנה זו החליפה את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 וקובעת:
"בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום 13 הוצאותיו של נתבע."
9. מאחר שהתובעת הינה חברת בערבון מוגבל, חל גם סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט- 16 1999 אשר קובע:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."
10. באשר ליחס שבין שתי ההוראות הללו נקבע:
"עם זאת, כאשר מי שנוקטת את ההליך היא חברה בע"מ, כבענייננו, חיובה בהפקדת ערובה מכוח סעיף 353 א לחוק החברות מייצג את הכלל בעוד שחיובה בהפקדת ערובה מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי [התשמ"ד- 1984 – 28 ה.א.] מייצג את החריג לכלל. על בחינת היחס הראוי בין תחולת סעיף 353 א לחוק 29 החברות לבין תחולת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי עמד כב' השופט מלצר בעניין הנדסה ממוחשבת: "על פני הדברים נראה כי היום נוכח היותו של סעיף 31 353 א לחוק חלק מדבר חקיקה ראשית, המהווה חוק ספציפי ומאוחר לעומת תקנה 519 לתקסד"א, שהיא בגדר חקיקת משנה ומוקדמת יותר, הרי שיש לקבוע כי סעיף 353 א' גובר על תקנה 519 לתקסד"א, ככל שהדברים אמורים בעניינה של חברה תובעת" (פס' 11). עולה מכך שבחינת חיובה של המערערת בהפקדת ערובה תיבחן, בראש וראשונה, במסגרת הכלל שבסעיף 353 א לחוק החברות ועל פי הכללים שהותוו בפסיקה להחלתו".
ע"מ (מחוזי תל אביב-יפו) 21335-01-20 ילנה גרמן נ' מע"מ ת"א 3 (נבו 01.05.2020), פסקאות 16-15 לפסק הדין.
11. לנוכח הוראות סעיף 353 א הנ"ל, במקרה שהתובעת היא חברה בערבון מוגבל, ברירת המחדל היא שיש להורות לה להפקיד ערובה. (בש"א (י-ם) 5922/01 אליהו ואורית מוזס נ' 9 חב' לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ [נבו, 10.5.2001], פסקה 3 לפסק הדין). עוד נקבע, כי מקום בו התובעת היא חברה בע"מ, עליה הנטל להוכיח את חוסנה הכלכלי ואת יכולתה לשאת בהוצאות, בשונה ממקרה שבו התובע הוא אדם פרטי (רע"א 544/89 12 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, מד (1) 647 , 650 (1990)."
12. בית המשפט העליון קבע מבחן תלת-שלבי, שיש לפעול על פיו טרם החלטה בבקשה להורות 15 לתובעת, שהיא חברה בע"מ, להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.
"תכליתו העיקרית של סעיף 353 א לחוק החברות הינה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר פס' 6 (13.7.2008); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 684 (מהדורה 12, 2015)). לאור תכלית זו, בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג (השוו לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 30 1984 ). בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה (ראו: רע"א 31 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין, פס' 8 (13.11.2014); רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.2011); רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ ((11.2.2009) . בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מנהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות (השוו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, מד (1) 647 , 650 (1990) )". (הדגש שלי, ה.א.)
רע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (נבו 14.02.2016), פסקה 4 לפסק הדין.
13. באשר לסיכויי התביעה נקבע, כי ככל שסיכויי התביעה גבוהים, כך יפחת הצורך בהפקדת ערובה. נקבע כי הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת להראות מדוע אין זה מוצדק בנסיבות להורות על הפקדת ערובה, וכי הערכת סיכויי התביעה תילקח בחשבון רק כשסיכויי ההליך גבוהים מאוד או נמוכים מאוד (ר' גם רע"א 396/20 תיאופילוס ג'אנופולוס, הפטריארך היווני האורטודוקסי נ' אביטל נכסים בע"מ (נבו, 6.5.2020), פסקה 7 לפסק הדין).
14. באשר לגובה הערובה נקבע:
"מקובלת עליי הגישה לפיה יש לנהוג במתינות בקביעת גובה הערובה ולאזן באמצעותה את מכלול האינטרסים העומדים על הפרק ובראשם את זכותה של המערערת לקבל את יומה בבית המשפט ואת זכותה להעמיד את השומה שהוצאה לה לביקורת שיפוטית. על בתי המשפט להקפיד כי הסכום שייקבע יהיה בר השגה מבחינת הנישום ושהוא יוכל לעמוד בו גם אם אין בידו אמצעים כספיים זמינים. כפי שציינתי בהחלטתי בעניין ע"מ 2598- 04-16 יו אן סקיוריטי בע"מ נ' מס ערך מוסף משרד אזורי בת-ים [פורסם בנבו] פס' 18 (27.7.2016): "במערכת שיקוליו של בית המשפט בקביעת גובה הערבות, שומה עליו לדאוג כי תהא מידתית ותאזן את כלל השיקולים הרלבנטיים. על בית המשפט לגלות זהירות ולהימנע מהכבדת יתר על המערערת על מנת שלא למנוע ממנה את יומה בבית המשפט. מנגד, על בית המשפט לתת משקל לזכותו של המשיב, שנגרר להליך הערעור, לנהל את עניינו בבית המשפט באופן יעיל ומבלי להשחית זמן ומאמצים לריק על חשבון תיקים נוספים הממתינים לטיפולו "."
ע"מ (מחוזי תל אביב-יפו) 20-01-21335 ילנה גרמן נ' מע"מ ת"א 3 (נבו 31 01.05.2020) (ההדגשות אינן במקןר – ה.א.)
15. ובמקום אחר:
"במניין השיקולים לא נעלמה מעיני חשיבותה של זכות הגישה לערכאות. ואכן, גם אם תובע חסר אמצעים, אין לחסום מבעדו את הגישה לערכאות רק בשל עוניו (ראו עניין אויקל הנ"ל), ויש הרואים בזכות הגישה לערכאות זכות הנעלה על 5 חוקי יסוד (ראו דבריו של השופט חשין בע"א 733/95 ארפל נ' קליל תעשיות, פ"ד 6 נא( 3) 577 ). אולם, גם לזכותו הקניינית הבסיסית של הנתבע להיפרע מהתובע בגין הוצאותיו משקל נכבד, ועל כן יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך איזון ראוי של אינטרסים. מכל השיקולים שמניתי לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את התובעות במתן ערובה. על מנת לגזור את שיעור הערובה יש להעריך את הוצאות המשפט הצפויות להיפסק כנגד התובעות במידה ותפסדנה בהליך – שהרי את תשלומן של הוצאות אלה באה הערובה להבטיח. אלו צריכות להיפסק בסכום ריאלי בכפוף לכך שמדובר בהוצאות סבירות, הכרחיות ומידתיות."
בש"א (מחוזי חיפה) 6191/04 POLSKA ZEGLUGA MORSKA נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד בע"מ (נבו, 17.01.2006), פסקאות 19-18 לפסק הדין, (ההדגשות אינן במקור – ה.א.).
והשוו גם : ה"פ (מחוזי ת"א) 20106-06-10 בני סינבטי נ' S.H.G Golden & 17 Silver Ltd. [פורסם בנבו, 10.7.2011] (להלן: "פסה"ד סינבטי").
דיון:
16. יישום ההלכות שהובאו לעיל על המקרה שבפני מביא אותי למסקנה שיש מקום לחייב את 2התובעת בהפקדת ערובה.
17. התובעת היא חברה בע"מ. בתגובתה טענה כי מצבה "איתן ויציב", לאחר שעלה בידה להשתקם מהנזקים שנגרמו לה, לטענתה, על ידי הנתבעים. (סעיף 5 לתגובה). לטענת התובעת, ראיה למצבה הכלכלי האיתן יש באישור רואה חשבון שצורף לתגובתה ובו נכתב כי בשנת 2023 הרווח של התובעת לאחר מס הוא 1,149,015 ₪ ואילו בשנת 2024 , עד אוקטובר, הרווה לפני מס, פחת ושינויים הוא 2,772,826 .₪
18. לא שוכנעתי שדי באישור שצורף כדי ללמד על כל שלתובעת יכולת כלכלית שמצדיקה לפטור אותה מהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים. כך, למשל, אין במסמך כל התייחסות לתזרים המזומנים של התובעת, להתחייבויותיה, לנכסים שיש ברשותה ולשאלה אם יש עליהם שיעבודים. התובעת בחרה שלא להציג מאזנים שיכולים היו לתת מידע כזה.
19. לפיכך, לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להראות שלנוכח מצבה הכלכלי אין מקום לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות.
20. התובעת טענה כי יש לפטור אותה מהפקדת ערובה להוצאות משום שהבקשה הוגשה בחוסר תום לב, משום שהנתבעים אחראים במידה רבה למצבה הכלכלי של התובעת, וכי קבלת הבקשה עלולה לחסום את גישתה לערכאות. היא גם טענה שסיכויי התביעה הם כה טובים, עד שזהו טעם נוסף לדחיית הבקשה.
21. מעיון בטענות שני הצדדים, בכתב התביעה ובכתב ההגנה, נראה שבשלב זה לא ניתן לקבוע שסיכויי התביעה הם כה טובים עד שדי בהם כדי לפטור את התובעת, חברה בע"מ, מהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים.
22. אל מול טענות התובעת אודות היקף העבודות והשפעתן, מציגים הנתבעים תצהירים של שוכרים אחרים מאותו מתחם. אל מול חוות הדעת של התובעת אודות היקף הנזק, צירפו הנתבעים חוות דעת נגדית ובשלב זה לא ניתן להתעלם גם מטענות הנתבעים לפיהן טענות התובעת אודות הירידה הנטענת ברווחים, הם בתקופה שבה גם פרצה מגיפת הקורונה וכי גם היא השפיעה על רווחי התובעת.
23. התובעת גם טענה שיש לפטור אותה מהפקדת ערובה משום שבעל המניות בה מוכן לערוב אישית לשאת בהוצאות ככל שיושתו כאלה על התובעת. אכן, ערבות כזו יכול שתהווה שיקול לפטור מערובה, אולם במקרה שבפני אין די בה. זאת, משום שלא הוצגו נתונים כלשהם אודות מצבו הכלכלי של בעל המניות: האם יש לו נכסים, התחייבויות וכיוב' נתונים שיכולים ללמד אם די בערבותו לשם הבטחת הוצאות ניהולו של הליך בו נתבע פיצוי של מיליוני שקלים.
24. מכל הסיבות האלה, אני מחליטה לחייב את התובעת להפקיד ערובה להוצאות הנתבעים.
25. אשר לסכום הערובה – הנתבעים ביקשו להעמיד את סכומה על 275,000 ₪, סכום שמהווה עשרה אחוזים מגובה התביעה. לאחר עיון בטענות שני הצדדים בעניין זה אני מחליטה להעמיד את סכום הערובה שעל התובעת להפקיד על סכום של 75,000 ₪ בלבד.
26. סכום זה, במזומן או בערבות בנקאית, על התובעת להפקיד בקופת בית המשפט עד ליום 25.1.25 , שאם לא כן אורה על מחיקת התביעה.
27. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בגין הבקשה, בסכום של 2,500 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ד כסלו תשפ"ה, 25 דצמבר 2024, בתפקידי כרשמת, ובהעדר הצדדים.
הדסה אסיף, שופטת