פסקי דין

ת"א 59242-10-24 (מחוזי מרכז) טסה נ' גיל

בית משפט המחוזי מרכז – לוד

 

בפני: כב' השופטת איריס רבינוביץ ברון

 

מבקש (נתבע): אביעד גיל

ע"י ב"כ עו"ד דורון חדד

-נגד-

משיב (תובע): מידד טסה

ע"י ב"כ עוה"ד שחר ולנר ועוה"ד יוחנן גלר

 

תמצית ההחלטה:

דחיית בקשת הנתבע לעיכוב הליכים ולהעברת ההליך לבוררות בבית דין בב"ב

 

לחץ לכאן להורדת קובץ ההחלטה המקורי

החלטה

  1. לפני בקשת הנתבע מר אביעד גיל (להלן: "המבקש") לסילוק התביעה על הסף  ולחלופין לעיכוב הליכים, ולהעביר את הדיון לבוררות המתנהלת מכוח הסכם בוררות. עוד התבקש בית המשפט, לשם הזהירות, להאריך את המועד להגשת כתב הגנה עד להכרעה בבקשה.
  2. התובע, מר מידד טסה (להלן: "המשיב"), הגיש ביום 22.12.24 תשובה לבקשה, במסגרתה התנגד לבקשה.
  3. התשובה הועברה לתגובת המבקש. המבקש הגיש ביום 30.12.24 תגובה לתשובת המבקש.

מבוא

  1. ביום 30.10.24 הוגשה על ידי המשיב תביעה כספית על סך 3,200,000 ₪ כנגד המבקש.
  2. התביעה עניינה טענות של המשיב כנגד המבקש ששימש כמפיק ומנהלו האישי מאז היה המשיב בן 13 ועד להיותו בן 26.
  3. בתביעהנכללות טענות כספיות לגבי רווחים שהמשיב היה לטענתו זכאי להם בגין הופעות ותמלוגים, מתן חשבונות, וכן לגבי נזקים בגין טענות לפגיעות פיזיות, נפשיות ומיניות ואף נתבע פיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים.
  4. בכתב התביעה צוין כי התובע פנה בשעתו להליך בוררות בפני בוררים בבית דין צדק בני ברק (להלן: "בית הדין"). בתמצית, נטען בהקשר זה בכתב התביעה כי בדיון קדם הבוררות שהתקיים ביום 13.2.23  הודה המבקש בפגיעות המיניות שביצע במשיב. ב"כ המשיב פנו, מספר פעמים, לבית הדין בבקשה לקבל את הפרוטוקול. בית הדין סירב למסור עותק מהעמוד הרלוונטי (העמוד הראשון) לפרוטוקול הדיון וזאת בניגוד להוראות התוספת לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות") לפיה על הבורר למסור עותק מהפרוטוקול לצדדים; עוד נטען, כי הבוררות לא הסתיימה תוך שישה חודשים כדרישת החוק; כי לבקשת המבקש, בית הדין קיבל החלטה במעמד צד אחד  האוסרת על המשיב להשמיע "קליפ" של השיר הראשון שהוציא לאחר שנפרדו דרכיו מהמבקש, מבלי שקיימו כל דיון ושמעו את המשיב; כי המשיב בעצמו ביקש רשות מבית הדין לפנות לערכאות; וכי קיים קשר בין ב"כ המבקש לבית הדין.

תמצית טענות הצדדים

טענות המבקש

  1. המבקש טוען כי כתב התביעה המוכחש כבר מצוי בהליך בוררות. הצדדים חתמו על שטר בוררות ואף התקיימה ביום 13.2.23 ישיבת בוררות ראשונה.
  2. המשיב פנה לבית המשפט בתביעה חרף קיומו של הסכם בוררות מבלי שהגיש בקשה נפרדת לבטל את הליך הבוררות, וכן הסתיר את שטר הבוררות מבית המשפט ואת העובדה שהתחייב מכוחו לקבל את הבוררות ולקיים את החיובים מכוחה בלא שום זכות ערעור. יש בכך חוסר תום לב דיוני ומהותי וניצול לרעה של הליכי משפט.
  3. מאז דיון הבוררות הראשון שהתקיים ביום 13.2.23, הוציא בית הדין זימון לדיון ליום 10.9.23 וכן מספר זימונים נוספים לדיונים  אולם המשיב עשה דין לעצמו ולא התייצב לדיונים, על מנת לסכל את הליך הבוררות, וטענותיו על כך שטרם ניתן פסק בוררות נטענות בחוסר תום לב.
  4. שטר הבוררות מסמיך את הבוררים במפורש לקיים דיונים ולקבל החלטות במעמד צד אחד, כאשר אחד מהצדדים לא מתייצב לדיונים.
  5. הגשת התביעה מהווה הפרה בוטה של ההסכמות שעוגנו בהסכם הבוררות, כאשר הפסיקה הדגישה את החשיבות של כיבוד הסכמי בוררות.
  6. בכל הנוגע לטענה לפיה בית הדין לא נתן למשיב עותק מהעמוד הראשון לפרוטוקול, נטען כי לפי שטר הבוררות כלל אין חובה לקיים פרוטוקול. כמו כן, נטען כי הותר לו לעיין באותו עמוד וכי למשיב שמורה זכות הטיעון בפני הבוררים שהפרוטוקול המלא מצוי בפניהם. לכן אין למשיב צורך בפרוטוקול המלא לצורך ניהול הבוררות.
  7. אין ממש בטענות לקשר פסול בין ב"כ המבקש לבוררים וב"כ המבקש צירף לבקשה את תצהירו בעניין זה.
  8. המבקש עומד על כך שבהתאם להלכה בדבר חשיבות כיבוד הסכמי הבוררות, אין מקום לאפשר לצד להשתחרר מהליך בוררות כראות עיניו. גם מטעמי יעילות  יהא זה נכון להעביר את ההליך לבוררות, הבוררים מכירים את התיק ופטורים מהדין המהותי, מסדרי הדין והראיות דבר שיביא לחסכון משמעותי בזמן ובמשאבים.

טענות המשיב

  1. המשיב חזר בתגובתו על הטענות שהועלו על ידו בכתב התביעה לעניין הבוררות,  כפי שפורטו לעיל, ולכן אין צורך לחזור על הדברים.
  2. לטענת המשיב, הבוררות למעשה לא החלה, לא הוגשו כתבי טענות, והמבקש לא הביא הוכחות לקיומה של בוררות פעילה.
  3. בכל הנוגע למסירת עותק מהפרוטוקול, מוסיף המשיב וטוען, כי גם אם אין חובה לקיים פרוטוקול, משעה שנכתב פרוטוקול חלה החובה למסור עותק ממנו לצדדים בהתאם לסעיף י"ג לתוספת הראשונה לחוק הבוררות.
  4. קבלת ההחלטה על ידי הבורר לגבי ה"קליפ" ביום 22.3.23 נעשתה באופן מפתיע, במעמד צד אחד ומבלי שהתקיים דיון ומבלי שהמשיב נשמע בטרם מתן ההחלטה. לפי שטר הבוררות ניתן לתת החלטות במעמד צד אחד רק בהעדר התייצבות ולאחר קבלת הודעה מראש. המשיב לא קיבל זימון לדיון קודם לקבלת ההחלטה.
  5. המבקש בעצמו פנה וביקש אישור שהתיק נסגר ובאפשרותו לפנות לערכאות (נספח 24 לתביעה).
  6. לטענת המשיב מדובר בתביעה שכוללת טענות למעשים לכאורה פליליים של פגיעות מיניות, ובמקרים מסוג זה נפסק כי מן הראוי שיידונו בבית המשפט ואין לאפשר בוררות בקשר לטענות בעלות גוון פלילי.
  7. אין ממש בטענה כי העברת התיק לבוררות תחסוך זמן ומשאבים, שכן התקיים רק דיון "קדם בוררות" קצר ולא הוגשו כתבי טענות כך שהבוררים אינם מכירים את התיק כלל.

טענות המבקש בתגובה לטענות המשיב

  1. המבקש חזר בתגובה על טענותיו בבקשה והוסיף פירוט לגביהן. בכלל זאת שב וטען כי המשיב לא הגיש בקשה לביטול הליך הבוררות והסתיר את שטר הבוררות.
  2. הטענה של המשיב כי לא הוגשו כתבי טענות איננה נכונה, המשיב עצמו הגיש כתב תביעה בבוררות. התקיים דיון והמשיב אף נשלח בהמלצת בית הדין למטפל.
  3. באשר לטענת המשיב בעניין מועד מתן פס"ד על ידי הבורר, טען המבקש כי התובע לא שמר לעצמו בהודעה בכתב לבורר זכות לטעון טענה זו. המבקש אף טוען כי שטר הבוררות גובר על סעיף ט"ו לתוספת הראשונה.
  4. באשר לטענות כי המבקש עצמו ביקש רשות לפנות לערכאות, טוען המבקש כי פנה לקבלת רשות לפנות לערכאות לצורך אכיפת הסעד ביחס ל"קליפ"; פנייה נוספת שלו היתה לגבי שטר חוב שבו החייבת העיקרית היא אשתו של המשיב והמשיב חתום כערב, ולכן ביקש מהבורר רשות לפנות לבית המשפט על מנת להגיש את התביעה כנגד שניהם, שעה שהאשה איננה צד לבוררות. מכל מקום הבורר אפילו לא הרשה זאת למבקש.
  5. הטענה כי הבורר אינו יכול לטפל בעניין הפגיעות המיניות, נסתרת מהגשת תביעה שבה פורטו מספר עילות, כאשר רק אחת מהן עניינה הפגיעות המוכחשות. עוד צוין כי אם היה המשיב נוהג בתום לב, היה מגיש תביעתו רק בעניין זה וממשיך ביתר התביעה בבית הדין, בהתאם לשטר הבוררות. המדובר בתובענה אזרחית שממילא יכולה להתברר בבוררות.

דיון והכרעה

  1. במקרה זה אין מחלוקת בדבר קיומו של הסכם בוררות שנחתם בין הצדדים. התקיימה ביום 13.2.23, לפני זמן רב יחסית, ישיבת בוררות ראשונה. מאז אותו דיון, לא הוגש כתב טענות מטעם המבקש ולא התקיימו ישיבות בוררות. בהקשר זה המבקש טוען כי המשיב הוא זה שלא התייצב לדיונים שאליהם זומן.
  2. יש לבחון את טענות המשיב שבגינן לשיטתו אין מקום לעכב את ההליכים בתיק זה, חרף קיומו של הסכם בוררות.
  3. המשיב טוען כי כתב התביעה מייחס למבקש מעשים פליליים של פגיעות מיניות לכאורה. המשיב מפנה  להוראות סעיף 5(ג) לחוק הבוררות וטוען כי מדובר ב"טעם מיוחד" שבהתקיימו יימנע בית המשפט מלעכב ההליכים.
  4. המבקש, כאמור, טען בתגובה לתשובה כי הטענה בעניין זה נסתרת מהגשת התביעה שבה פורטו מספר עילות כאשר רק אחת מהן עניינה הפגיעות המוכחשות וכי ככל שהיה המשיב תם לב, היה מגיש את התביעה רק בעניין זה ובמקביל ממשיך בבירור יתר טענותיו בפני בית הדין.
  5. מעיון בכתב התביעה עולה כי מיוחסים בו למשיב מעשים של פגיעות מיניות חמורות ומתמשכות שלפי הנטען ביצע המבקש, בהיותו בגיר, במשיב כשהמשיב היה קטין.
  6. בפסיקה נדונה השאלה אימתי טענות של אי חוקיות יובילו לכך שתניית בוררות לא תכובד.

בהתאם לפסיקה, כאשר אדם שמופנות כלפיו טענות מסוג זה עומד על כך שתינתן לו אפשרות לטהר את שמו בבית המשפט, יאפשרו לו לעשות כן. אולם, כאשר מי שמבקש להשתחרר מתניית הבוררות הינו הצד שמעלה כלפי הצד שכנגד טענות לאי חוקיות, לא בנקל יאפשרו לאותו צד להשתחרר מתניית הבוררות. זאת, מאחר שנקודת המוצא הינה כי על צדדים לכבד תניות בוררות עליהן חתמו (ר': אוטולנגי, בוררות – דין ונוהל (מהד' 4, 2005) כרך א' עמ' 299-296, להלן: "אוטולנגי"). כמו כן, קיים חשש כי יועלו טענות בעלות גוון של אי חוקיות במטרה להשתחרר מתניית בוררות. נפסק כי במצבים בהם הצד "המואשם" הוא שעומד על קיום הבוררות, בית המשפט צריך לשקול את ההשלכות של אי החוקיות. לעניין זה, יש להביא בחשבון היכן על ה"ספקטרום" של אי החוקיות ממוקמות הטענות נשוא התובענה (ר' רע"א 3331/14 Siemens   AG נ' חברת החשמל לישראל בע"מ פיסקה 17 (פורסם במאגרים 13.8.2014).

  1. יש לבחון, אם כן, את חומרת הטענות לאי חוקיות בענייננו.

כאן, נטען לטענות בדרגת חומרה יתרה, מדובר בטענות לפגיעות מיניות קשות ומתמשכות בקטין. בנסיבות אלו, אני סבורה כי מדובר בטענות שמן הראוי שיתבררו בפני בית משפט ולא בהליך של בוררות.

  1. המבקש טוען כי המשיב יכול היה להגיש תביעה רק בעניין הפגיעות המוכחשות על ידו לבית המשפט ולהמשיך להתדיין ביחס לשאר טענותיו בבית הדין.

אולם, מעיון בכתב התביעה עולה כי התביעה מתייחסת לטענות לפגיעות כספיות, פיזיות נפשיות ומיניות כאשר, לפי הנטען, המבקש שלט בחייו העסקיים והפרטיים של המשיב בתור מפיק ומנהל אישי שלו מגיל 13 עד לגיל 26 ולפי הנטען במסגרת תפקידו, ניצל את המשיב ניצול כספי, פיזי, נפשי ומיני. לכן, לאחר עיון במסכת המפורטת בכתב התביעה,  מבלי שיש בכך משום הבעת עמדה מצד בית המשפט לגופן של הטענות, נראה שלא יהיה זה נכון ואף לא יהא זה יעיל לפצל את הדיון ולהותיר בבית המשפט רק את העילות שעניינן פגיעות מיניות (השוו: אוטולנגי, בעמ' 312 ואילך).

כפי שעולה מהדברים, אף בבית הדין עלה בפתח הדיון שהתקיים בזמנו נושא הטענה לפגיעות המיניות.

  1. עוד יש לציין כי המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה, מאחר ובית הדין סירב למסור לו את הדף הראשון מפרוטוקול הדיון שבו, לפי הנטען, המבקש הודה בביצוע מעשים מיניים במשיב. המשיב טוען כי בכך הפרו הבוררים את הוראות סעיף י"ג לתוספת הראשונה לחוק הבוררות שלפיו יש למסור לצדדים עותק מתיק הבוררות "לעיון ולהעתקה".

המבקש, מצידו, טוען כי בהתאם להסכם הבוררות אין כלל חובה לקיים פרוטוקול וכי ניתנה למשיב אפשרות לעיין במסמך והמסמך נמצא בפני הבוררים.

  1. אני סבורה כי עצם העובדה שהצדדים פטרו את הבוררים מקיום פרוטוקול, איננה פוטרת את הבוררים מחובתם, בהתאם לסעיף י"ג לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, למסירת עותק מלא של הפרוטוקול, שעה שנרשם פרוטוקול. מעבר לכך, ההנמקה שניתנה בהודעת דוא"ל שנשלחה מטעם הבורר למשיב צורפה כנספח 7 לבקשה לעיכוב הליכים וזו לשונה:  "את השט"ב אני יכול להעביר את הפרוטוקולים החליט הבורר שלא להעביר בכדי לשמור על כבודם של הנידונים. מ. סילמן". (ההדגשה הוספה – א.ר.ב.) אינני סבורה שיש בכך כדי להצדיק אי מסירת הפרוטוקול.

אמנם, הבורר היה נכון לאפשר לב"כ המשיב לעיין במסמך, אולם כאשר מדובר בעמוד פרוטוקול בו, לפי הנטען, מודה המבקש בטענות המשיב לפגיעות מיניות, נראה שמדובר במסמך היורד לשורשו של עניין, ויש ליחס משקל בהחלטה זו, לכך שהבורר סירב לבקשת ב"כ המשיב לקבל עותק מהמסמך.

  1. באשר לטענות המבקש לגבי כך שהמשיב הגיש תביעה מבלי שפנה בבקשה ביחס להליך הבוררות, הרי שנושא הבוררות פורט בכתב התביעה. המבקש הגיש בקשה לסילוק ועיכוב הליכים והטענות התבררו ולכן מן הראוי להחליט בשאלה זו לגופה.
  2. בנסיבות אלו, כאשר מאזנים בין האינטרס לפיו, ככלל, יש לכבד ולאכוף הסכמה לפנות לבוררות לבין האינטרס הציבורי לבירור פומבי של טענות למעשים בגוון פלילי ובפרט בנסיבות שמדובר בטענות לפגיעה מינית בקטין, אשר מבקש עתה לבררן בבית המשפט, מה גם שהליך הבוררות מצוי היה אך בראשיתו, כמפורט לעיל, אני סבורה כי  אין מקום להיעתר לבקשה.

לנוכח כל המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ל' כסלו תשפ"ה, 31 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.

איריס רבינוביץ ברון, שופטת